כאב ועונג

לאחרונה אני חווה הרבה יותר עונג.

אני שמה לב שככל שאני נפתחת יותר לכאב ומסכימה לחוות אותו לעומק כך גם אני חווה יותר הנאה ועונג.

הם שני צדדים של אותו המטבע.

כשילדה קטנה בוכה או צוחקת כל גופה במצב של פעימה בריאה וטבעית, האנרגיה זורמת בחופשיות והרגש מתבטא.

היא מרגישה כאב, אנרגיה נבנית ועולה ומתפרקת ע״י בכי, תנועות גוף וכו.

היא מרגישה הנאה, האנרגיה נבנית ועולה והיא מבטאת אותה ע״י צחוק... זה הוא המצב הטבעי והבריא. כמו גל, כמו עונות השנה, כמו הלב הפועם - הכל ביקום פועם.

אך כאשר תחושות אלה מודחקות ונחסמות, הפעימה הטבעית הזאת מצטמצמת, כך שתנועות הפנים והחוץ ממוזערות במאמץ להרגיע רגשות לא רצויים או לא מקובלים.

אנשים ונשים שחוו וחווים הרבה כאב, נוטים לעשות כל מאמץ לא להרגיש, לא לזהות את מה שרוצה לבוא לידי ביטוי.

זה סוג של החזקה, או השעיה, של הפעימה הטבעית.

כתוצאה מזה פחות מרגישים את הכאב אך יש לזה מחיר: היכולת לחוש עונג פוחתת ביחד עם כמות הכאב אותו האדם מוכן לשאת.

הצעד הראשון כדי לצאת מזה הוא העמקת פעימות האנרגיה, המתרחשות ביתר קלות באמצעות העמקת הנשימה.

כשאדם שהיה רגיל להדחיק כאב יתחיל לנשום עמוק, באופן בלתי נמנע, יחד עם העמקת הנשימה הוא יגיע במגע עם רגשות כואבים.

אם יהיה לו את האומץ לקבל ולחבק את התחושות הפגועות האלה, בכי עמוק צפוי לקרות ומתח ישתחרר והגוף לאט לאט יחזור להיות חי יותר.

כאשר הכאב הזה נחווה מחדש והגוף מתחיל לפעום כרגיל, אותו אדם שהדחיק כאב מגלה יכולת עצומה להנאה, חושניות ושמחה.

לעתים קרובות מאוד, האיכות העמומה של הכאב החסום מקשה או בלתי אפשרית לאפשר את ההנאה העזה של אורגזמה.

שחרור הכאב פותח את היכולת להנאה אורגזמית.

הנאה אורגזמית זו הנאה שניתן לחוש בכל מהלך היום ולא רק באקט מיני. ניתן לחוש הנאה מאוכל, ממבט בשקיעה, מטבילה בים ואפילו בישיבה שקטה.

ב״פולסיישן״, בעזרת הנשימה, תנועות גוף והקול אנו מאפשרים לכאב לצוף ולעלות, מסכימים לתת לו מקום וביטוי וכתוצאה מזה ניתן להרגיש את תחושת השיחרור והעונג שמורגשת לאחר שנותנים מקום לכאב.