פתיחות או סגירות

מכיר/ה את זה שהכל מסביב נראה כביכול נעים, את/ה בחופשה או בערב רגוע בבית אבל את/ה פשוט לא מרגיש/ה רגועה ואת/ה סובל/ת?

פתיחות או סגירות

אילו שני המצבים העיקריים שמשפיעים עלינו

אם אנו פתוחים/ות אז יש תחושה של נעימות

ואם אנו סגורים/ות התחושה היא לא נעימה.

כשנעים לנו לא באמת קורה משהו מיוחד, זה לא באמת מה שהחוץ נותן לי, אלא זה מצב של חוסר התנגדות לחיים לזרום בתוכי, לאהבה. זה תמיד כאן, ללא תנאי חיצוני או אפילו פנימי. זה או שאנו בהתנגדות אליה או בקבלה.

אם כך, למה אנו לפעמים (או רוב הזמן) נסגרים וחווים/ות תחושת מתח שמלווה בסבל?

בגופנו מערכות שלימות שנועדו להגן עלינו כדי שנשרוד מבחינה מנטלית, נפשית ופיזית.

יש את העור, השרירים והעצמות וכל המערכות המטורפות של הנשימה, עיכול ועוד- שההגנה שלהן והתרומה שלהן בגופנו ברורה, צרכים בסיסיים כדי לשרוד ולחיות בגוף ואני רואה כרגע שיש שתי מערכות עיקריות שתפקידן להגן עלינו מהחוץ, מאיומים יותר עדינים,

אנרגטיים, לפעמים לא נראים לעין.

מערכת השרירים ומערכת העצבים.

מערכת השרירים מגנה עלינו מגיל מאוד צעיר ועוזרת לנו לחסום רגשות מלהתבטא.

ואיך זה עוזר אם אנו כל הזמן שומעים/ות כמה זה טוב להביע רגשות? זה טוב כי זה לא תמיד היה בטוח עבורנו להביע את עצמנו.

כשהיינו ילדים זה היה אפילו סכנת מוות עבורנו. היינו תלויים לגמרי

בהורינו הרגשנו קבלה מצידם כלפי הרגשות שלנו או ביטויים אחרים שלנו ולא להרגיש קבלה זה להרגיש את האפשרות להינטש על ידם בעודנו תינוקות, פעוטות או ילדים/ות.

הנטישה היא רגשית או פיזית, שתיהן מסוכנות. והגוף המתוק הזה הגן עלינו על ידי כך שהמערכת השרירית למדה ליצור מתח ולהתכווץ במקומות שבהן האנרגיה של הרגש רצתה לעבור וכך יכלנו לבלוע ולהדחיק את הרגשות הלא רצויים. ניצלנו. אך המחיר הוא - סגירות. וכמו שהזכרתי בהתחלה סגירות מביאה איתה תחושות פחות נעימות תחושות של סבל. פשוט סבל. זה אפ

ילו לא כאב או פחד או כעס - כי הרגשות האלה ״השליליים״ כשמורגשים ללא התנגדות יכולים להיות אפילו מענגים.

זו הסגירות שיוצרת את הסבל, החסימה והחציצה מהחיים, מאנרגיית החיים שרוצה לזרום בנו בחופשיות ואיתה הנעימות וההרמוניה.

המערכת הנוספת שמשפיעה עלינו היא מערכת העצבים, היא משפיעה על התגובה של השרירים שלנו לסיטואציה וגם בעצמה פשוט יכולה להיות ״דלוקה״ או רגועה ולהשפיע באופן ישיר על הפתיחות שלנו או הסגירות שלנו בגוף, על הפתיחות לחיים, לעולם, לסביבה ולאנרגיית החיים- לאהבה והרמוניה.

במערכת זו יש תת מערכת של מערכת העצבים האוטונומית שנקראת ׳מערכת העצבים הסימפטטטית׳ שנועדה לתמוך במצבים של fight or flight, מצבים של סכנה ממשית בה צריך להילחם או לברוח, היא פועלת לתגובות מידיות באדם במצבי לחץ, חירום ומתח ומכינה את הגוף למאבק או נסיגה. היא פועלת ויעילה בפעילות ספורטיבית ובכל דבר שדורש רמת עירנות גבוהה, פוקוס, תנועה מהירה.

כמו כן, היא מעכבת את פעולות התת-מערכת המנוגדת לה - ׳מערכת העצבים הפאראסימפתטית׳ היא אחראית על מנוחה ועיכול “Rest & Digest”. המערכת הפאראסימפטטית הי

א זו האחראית לאיזון וריפוי והמערכת הסימפטטית חיונית למצבים ממשיים של לחץ ותגובה מהירה.

למרות שאנו אמורים להיות תחת איזון של המערכת הפארא-סימפטטית רוב הזמן, כלומר “לעכל ולנוח” חיינו רוויים במתח מתמיד. לא מדובר על מתח של בריחה ממצב מסכן חיים (לרוב) אלא ממתח הנובע ממחשבות ותגובה למחשבות שמגיעות ממשקעי עבר , אלו מכתיבות גם את התוכן המחשבתי וגם את הרגלי התגובה שלנו. במילים אחרות, רובנו שרויים במתח מתמיד שאינו תואם את המציאות באמת. המתח מצטבר ‘ונרשם’ שוב ושוב בגוף-נפש ומתבטא במחשבות חוזרות ונשנות, תחושות, הרגלי תגובה, כאבים ובהשפעות פזיולוגיות. מתח נפשי, על אף שאינו מלווה במצב ממשי, אלא מזכרון ומהתניה לגירויים, מפעיל את מערכת העצבים הסימפטטית והיא נשארת פעילה כל עוד מתמידים הגירויים והתגובות.

כך יוצא שאפילו אם יש איזה גירוי מאוד עדין שרק מזכיר לנו חוויה לא בטוחה מהעבר, המערכת הסימפטטית עובדת ואנו חווים מתח וצורך פנימי להילחם או לברוח למרות שהמציאות היא שהכל ממש בסדר וכן בטוח עבורנו לנו ולהיפתח. ואז - אנו סובלים. זה יכול להתבטא בחוסר יכולת להירדם טוב, בקושי להיפתח לאינטימיות, בחוסר יכולת פשוט לנוח בתוך עצמינו.

פתיחות או סגירות.

אהובים/ות, יש אפשרות עבורנו לחיות חיים בפתיחות, במצב של רגיעה ונעימות.

מה שחשוב זה לתמוך מאוד פתיחות שלנו.

זה לא קורה בכוח או אגרסיביות, אלא בבדיקה עדינה ועירנית של מה יכול לגרום לי להרגיש בטוח בגוף שלי. אולי בגדים נוחים יותר? סביבה שמקבלת אותי? מוזיקה נעימה?

בדיקת מציאות גם מאוד עוזרת. לבדוק האם באמת יש כאן, בהווה איום עבורי?

יש גם תרגילי נשימות פשוטים ונפלאים (אצור סרטון עליהם בהמשך).

וגם עבודה עם הגוף והנשימה כדי לפגוש את המתחים האלו שנוצרו בגוף כתוצאה מחוויות עבר ולפרוק אותם וע״י כך לשחרר את המתח השרירי ולהרגיע את מערכת העצבים.

חשוב להבין ש*כל* חוויה שחווינו בעבר, כל רגש שלא קיבל ביטוי נשאר בגוף! הוא לא התאדה לשום מקום והוא יחפש את הדרך לפורקן דרך ביטוי רגשי נקי - ביטוי של הרגש כמו שהוא דבר שיכול לקחת כמה דקות אם אנחנו טוטאליים או שנים של התפרצויות קטנות כאלה בצורה לא מודעת או שפשוט נתבגר עם כל המתחים האלה ונהפוך לזקנים כבדים וממורמרים וגם נמות כך.

אז -

*עבודה עם הגוף והנשימה מאוד עוזרת! לתת ביטוי מלא עם הקול והתנועה!

*כל מה שעוזר לנו להרגיש בטוח בתוך הגוף שלנו.

*בדיקת מציאות.

התשוקה שלי היא לתמוך בהרפיה!

אני יוצרת מרחבים שתומכים בזה דרך עבודה עם הגוף והנשימה, שחרור רגשי, סביבה תומכת ונעימה לגוף ועבודה שעוזרת לנו לחזור אל הגוף ולהרגיש בטוחים ובטוחות בו.

אפשר להצטרף למרחבים הקבוצתיים וגם נפתחה אפשרות לליווי אישי איתי.

יש פעילות קבוצתית פעם בשבוע התל אביב.

יש ריטריט של 4 ימים במרץ- בו נעבוד בעיקר עם המתח באזור הפנים.

ויש את הליווים האישיים- תהליך

של 12 מפגשים של שחרור אל תוך הרפיה ביחד איתי.

ספרו לי אם נתרמתם/ן מהפוסט, אם את/ה מבינ/ה את עצמך יותר טוב עכשיו ומה את/ה לוקחת מכאן ואם רוצה לעבוד על הפתיחות וההרפיה שלך ביחד.

אוהבת

אלה סטיאם