הדחקת? - זה לא נעלם, זה בגוף.

אני לעולם לא אשכח את היום בו ניגשתי אליו בחשש עם תשוקה עזה שבערה בי ועם חשש גדול לקבל ממנו לא….

אזרתי אומץ וניגשתי אל אבא שלי, ביקשתי להירשם לחוג ״שירישונים״! חוג שבועי של ריקוד ושירה שגם מופיעים בו על במה ומקליטים שירים על קלטות! כל כך רציתי, זה כל כך בער בי והוא אמר לי ״לא״.

הוא קצת הסביר שיש לי מספיק חוגים בבית הספר, ההסבר הזה לא הרגיע אותי ואני זוכרת שבכיתי ובכיתי במשך מספר ימים… אמא שלי אמרה לי: תפסיקי לבכות, מה את בוכה כמו זקנה… כמובן שזה גם לא הרגיע אותי עד שלבסוף השתתקתי.

הפנמתי את זה שלרצונות שלי אין מקום, שאין טעם לבקש כי בכל מקרה אשמע ״לא״, שלבכות זה להיות זקנה ופשוט שתקתי שתיקה של הבנה פשוטה של אחד ועוד אחד של ילדה בת 8 : לרצונות שלי אין מקום וכשאני בוכה ומבטאת את העצב שלי מאי מילוי הרצון שלי - אני כמו זקנה ואני לא אהובה.

הורי לא שמעו ממני בקשות יותר. למדתי לתת לעצמי כל מה שהייתי צריכה בדרכים יצירתיות ובעיקר למדתי להדק היטב את השרירים סביב הפה והגרון ופשוט לא לומר ולא להביע אותי מולם. כמובן שבאותו הזמן לא היה לי מושג מה אני עושה, לא ידעתי שכיווץ שרירים מסויימים יכול לשמש ככלי מעולה להדחקת רגשות וביטויים לא רצויים, רק עשיתי את הכי טוב שיכלתי כדי להגן על עצמי וכתוצאה מזה נעשיתי פחות אקספסיבית, פחות ספונטנית - פחות חיה.

זה המחיר אותו כולנו משלמים בשביל להגן על עצמנו.

כהשרירים שלנו נמתחים ומתכווצים מתוך הרגל (בצורה לא מודעת לרוב), האנרגיה שלנו מתכווצת גם כן - מכיוון שהיא לא יכולה לזרום בקלות דרך הגוף וכך נוצר דפוס התנהגות שנמשך שנים רבות ואולי חיים שלמים אשר מפחית את רמת החיות בנו!

אז אם את חווה מתח כרוני בלסת (כמו שאני חוויתי במשך שנים), מתח בכתפיים, אגן ובעצם כל מקום בגוף, הלכת לרופאים, ניסית קצת מתיחות ועיסויים אך הוא עדיין קיים - יתכן מאוד שזה מתח שרירי שנוצר כתוצאה מהדחקה של רגשות, רגשות שלא היה בטוח עבורך להרגיש בזמנו והתרגלת להמשיך ולהדחיק ולמתוח את אותם השרירים מבלי להבחין שאולי היום את כבר בטוחה יותר לבטא את עצמך, להרגיש ולהיות יותר את.

וילהלם רייך (אבי הפסיכותרפיה הגופנית) היה הראשון שגילה את המערכת היחסים בין שליטה רגשית ושרירים מתוחים ותפוסים בזמן שהוא עבד בקליניקה של פרויד בוינה.

הוא שם לב לכך שלהרבה מהמטופלים שלו יש מידה של נוקשות או חוסר חיות ואנמיות באופן בו הם מציגים את עצמם באופן פיזי: הדרך בה הם לא הסתכלו ישירות בעינו בזמן שהם דיברו, הדרך בה הם דיברו ממש בשקט, או שלא היה נראה שהם נושמים כמעט, או הדרך בה הכתפיים שלהם היו מוטות קדימה, סוגרות על החזה או הדרך בה בה כרכו את ידיהם בחוזקה על החזה שלהם.

עם הזמן, רייך הבין שאנשים שאובחנו עם נוירוזה גם כן מכווצים בגופם בכל מיני דרכים, אז הוא התחיל לחקור את העניין. בזמן בו מטופליו היו מדברים, שוכבים על הספה בקליניקה, הוא היה נוגע בבטן שלהם ומגלה שהיא מתוחה, קשה כמו אבן, והוא היה מעודד אותם ״עכשיו תנשום יותר עמוק לכאן, אל הבטן שלך…״ הוא פגש אצלהם התנגדות וזה טבעי מכיוון שהסיבה שבגללה אנשים יצרו מתח בגופם היא לא להרגיש. ומתי שהם כן התחילו לנשום הם גם התחילו להרגיש אי נוחות ואפילו התעצבנו על רייך שגרם להם לעשות זאת. אך רייך במקום לנסות לעצור את הרגשות או לתת להם כיוון אחר הוא היה מדליק אותם יותר… תוך כדי שהוא מעודד אנרגיה אקספרסיבית להתרחב ולגדול, לצעוק, לבכות, להכות על הספה, להזיז את הגוף, לומר מילים שרוצות להיאמר, גם אם הן לא מנומסות..

אחרי השחרור הזה, הוא שם לב שהנשימה שלהם נהייתה יותר מלאה, רגועה וטבעית ושמתחים בשרירים מסויימים גם כן נרגעו והיה נראה שהאנרגיה נעה יותר בקלות דרך כל הגוף- במיוחד דרך האזור שהיה קודם מתוח ומכווץ.

זה היה חלק מהמהפכה של וילהלם רייך: הוא פיתח את גישת ה “hands on” -גישה חדשה לתרפיה, עבודה עם הגוף, הנשימה, עבודה עם הבעיה הרגשית והפסיכולוגית וכל זאת באותו הזמן, באותו הסשן. זה היה רחוק כל כך מדרך הטיפול הקרה אותה למד אצל פרויד בה התרפיסט יושב על הכורסה, המטופל על הספה, מדבר, תוך כדי שמידי פעם התרפיסט רושם הערות במחברת שלו ומהנהן…

בדרך הזאת רייך הפך להיות האדם הראשון שלקח את הפסיכולוגיה מהמוח אל הגוף.

מדהים אה?

רייך הוא מופלא ומתנה ענקית לעולם, הרבה בזכותו התפתחו כל השיטות שמחברות בין גוף לנפש וכל עולם הפסיכותרפיה הגופנית ועבודות הגוף והנשימה ככלים להתפתחות אישית, העצמה, בריאות מנטלית וריפוי.

זכיתי לעבור דרך משמעותית בשנים האחרונות עם העבודה המדהימה שרייך פיתח, זכיתי גם ללמוד ולהעביר הלאה את מה שהמשיך לגלות ולפתח עם השנים בצורה ממש קרובה למקור! למדתי ממהתלמידה של התלמיד שלו - אנישה דילון. מתרגשת להיות מנגישת העבודה החשובה הזאת שלו בעולם! כבר 6 שנים שנוסעת לאיטליה כל3-4 חודשים ללמוד עוד ולהתמקצע, היום אני חלק מהצוות שמקיים את ההכשרות וזוכה להעביר הלאה את הידע בקבוצות ובמפגשים אישיים.

ספר/י לי האם התחברת? האם המידע הזה תרם לך? אולי גרם לך להבין יותר מתחים באזורים מסויימים בגופך? סקרנית מאוד לקרוא אותך.

תמונה שלי מתרגלת שחרור וביטוי רגשי דרך עבודה עם הגוף והנשימה. ספציפית בתמונה הזו אני משחררת כעס דרך הלסת, דרך מעולה לשחרר דרכה כעס שכלוא בלסת בפרט ובגוף בכלל.