הגוף שלך מדבר אליך

הגוף שלך מדבר אליך ונותן לך סימנים ללא הרף, מאותת לך ואומר מה הוא צריך (מה את.ה צריך.ה) כדי לחוות חווית חיים נעימה בתוכו ואיתו.

כל כך פשוט וכל כך מדהים.

הוא מאותת לך כשהוא צריך שינה בצורה של עייפות, מאותת כשהוא עירני, מאותת כשהוא צריך מזון, מאותת כשהוא שבע ומאותת כשיש רגש שרוצה ביטוי דרכו. ממש כמו הנורות שנדלקות ברכב כשחסר שמן או כשחסר אוויר בגלגלים.

רובנו הורגלנו לגנות את הגוף, לרובנו נוצר פיצול בין מה שאנו מזהים אותו כ״אנחנו״ לבין הגוף שלנו בשלמותו והסיבות לכך הן רבות, לא אפרט כעת.

למדנו לתת למוח להדריך אותנו ולהקשיב רק לו.

למדנו להקשיב למוח שאומר שהעוגה הזאת ממש טעימה, אז אוכל עוד, למרות שהגוף מאותת שמספיק לו…

למדנו להקשיב למוח שאומר לסחוב עוד קצת למרות שאני כבר ממש עייפה…

ולמדנו לבלוע את הדמעות כי מה פתאום לבכות עכשיו?! מה יחשבו עלי…

בזה, אנו בוגדים בגופנו ויוצרים את הפיצול.

הגוף שלנו סלחני ויצירתי, למרות הכל הוא ממשיך לתפקד ומוצא דרכים יצירתיות ופתרונות איך להמשיך ולהתקיים בצורה המיטיבה ביותר.

כמובן שמגיעים גם מצבים בהם הגבולות כבר ממש נחצים והוא מאותת חזק יותר בצורה של כאבים ומחלות, השמנת יתר, סכרת, לחץ דם, מתח ולחץ…

כל אילו ביטויים של חוסר הקשבה לגוף.

הגוף מבקש ממך לחזור אליו!

לחזור אל ההקשבה הפשוטה הזאת.

(וגם הממש לא פשוטה אחרי שנים רבות ודורות שבהם הוטמעו הרגלים של גינוי הגוף והתעלמות מצרכיו).

הגוף מבקש ספונטניות, אותנטיות והקשבה!

הוא מבקש ממך לבכות כשמורגש עצב בגוף, מבקש לישון כשהוא עייף ולאכול כשהוא רעב.

הוא מבקש ממך להתחיל להאט את הקצב ולהתחיל להקשיב אליו.

ואז נגלה שיש לו מה לומר.

הוא יגיד לנו איך הוא רוצה לנוע עכשיו כדי לשחרר כאב בגוף או כדי להגביר תחושה של עונג, הוא יגיד לנו איזה מאכל מדוייק עבורו כרגע, איזה צלילים הוא רוצה להוציא דרך הפה… הוא יגיד מה הכי נעים לו כרגע ובסופו של דבר הכי נעים ונכון לך.

(אתם אחד כן?! הגוף הוא המקדש שלך.)

שומעת את הגוף קורא לך?

שומע רצון לחזור אליו?